שמקה נ' ממדיון בע"מ

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה נתבעים נזקים אשר אירעו לתובעת כפועל יוצא מפגיעה אשר אירעה לה ביום 6.06.2009.

1.לטענת התובעת, עת ביקרה בפארק המים "מימדיון" בבעלות הנתבעת, היא גלשה במגלשה, וזאת מבלי שעובד הנתבעת אשר עומד בראשית המגלשה נתן לה הנחיות בדבר גלישה ובכלל זה לא הנחה אותה כי עליה להרים את האגן בזמן הגלישה. כפועל יוצא מכך שהתובעת לא גלשה כאמור, היא נתקלה במהמורה הקיימת לטענתה במגלשה ונפגעה באגנה. בעקבות הפגיעה נשללה מהתובעת היכולת לעבוד במשך 14 ימים. משכך, תובעת התובעת סך 5,000 ש''ח בגין אובדן ימי עבודה, עוגמת נפש וכאב וסבל.

2.לטענת הנתבעת, תחילה בכניסה למתקן כמו גם בסמוך לתחילת הגלישה מוצבים שלטים המסבירים בבהירות כיצד יש לגלוש, וזאת הן בכתב והן באמצעות איור. זאת ועוד, הנתבעת הציגה אישור מומחה בטיחות המעיד כי מתקן זה, כמו גם מתקניה האחרים, עבר בדיקה שנתית באמצעות מהנדס בטיחות ונמצא תקין. לאור זאת טוענת הנתבעת, כי לא התרשלה, ומשכך אין להטיל עליה כל אחריות לנזקיה של התובעת. זאת אף זאת, הנתבעת מוסיפה וטוענת כי נזקים כגון דא הינם נזקים הטבועים בשימוש במתקנים ספורטיביים ומשכך, עת בחרה התובעת לגלוש במגלשה, נטלה על עצמה סיכון לפגיעה מסוג זה.

3.במהלך הדיון בפני העידו התובעת וכן נציג הנתבעת – איש איש לגרסתו. כן הוצגו בפני צילומים של השלטים הקיימים בכניסה למתקן, כמו גם אישור מומחה בטיחות בדבר תקינותו, וכן ראיות הנוגעות לחבלה אשר אירעה לתובעת. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות בתיק החלטתי כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי.

4.אמנם, על הנתבעת מוטלת חובת זהירות מושגית לדאוג לשלומם ובטחונם של הבאים בשערי פארק המים שבבעלותה. ואולם, על בית המשפט להוסיף ולבדוק האם על הנתבעת מוטלת חובת זהירות קונקרטית ובאם כן, האם הפרה חובת זהירות זו והתרשלה. לעניין זה, הנני סבורה כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח הפרת חובת הזהירות הקונקרטית והתרשלות מטעם הנתבעת.

כך, התובעת לא הציגה כל ראיה וכל עדות לפגיעה נוספת של מאין דהוא, כפועל יוצא מהגלישה במגלשה, התובעת אף לא הציגה כל ראיה בדבר מהמורה כפי שנטענה על ידה. מנגד, הוצגו לי על ידי הנתבעת שלטים המורים "ברחל בתך הקטנה" כיצד יש לגלוש במגלשה וזאת, הן בכתב והן באיור. זאת אף זאת, הנתבעת הציגה אישור מהנדס בטיחות בדבר תקינות המתקן. משכך, לא זו בלבד שהתובעת לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח את רשלנות הנתבעת, אלא שאף הנתבעת הציגה ראיות השוללות רשלנות, כאמור.

משכך, דין תביעתה של התובעת להדחות.

למעלה מן הצורך, אציין כי התובעת לא הוכיחה, ולו בראשית ראיה את הנזק שנגרם לה. זאת ועוד, דעתי כדעת הנתבעת – אדם אשר עושה שימוש במתקן ספורט מביא בחשבון את הסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית, כאמור, משכך, ככל שאף הייתה מוכחת רשלנות מטעם הנתבעת, הרי שאף התובעת הסתכנה מרצון בפעילותה, ולו חלקית.

סוף דבר – התביעה נדחית. לפנים משורת הדין ולאחר ששקלתי, לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מהיום.

ניתנה והודעה היום א' כסלו תשע"א, 08/11/2010 במעמד הנוכחים.

לימור ביבי-ממן, שופטת

הוקלד על ידי: רבקה אראל צימרמן